ג'יינז אדיקשן

**ג'יינז אדיקשן**
**Jane's Addiction**
	ג'יינז אדיקשן בהופעה, 2009
מקום הקמה	לוס אנג'לס
מוקד פעילות	לוס אנג'לס, קליפורניה
תקופת הפעילות	1986–1991; 1997; 2001 - 2004; 2008
סוגה	רוק אלטרנטיבי, מטאל אלטרנטיבי
חברת תקליטים	Warner Bros. Records
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
	www.janesaddiction.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	פרי פארל; דייב נבארו; סטיבן פרקינס; כריס צ'אני
חברים לשעבר
	כריס ברינקמן; אד דוברידניו; פלי; מרטין לאונובל; אריק אייברי

ג'יינז אדיקשן (באנגלית: Jane's Addiction) היא להקת רוק אמריקאית, שנוסדה בקליפורניה בשנת 1986. הייתה מראשונות להקות הרוק האלטרנטיבי שזכו להכרה רחבה ולהצלחה מסחרית בארצות הברית, והפכה לאחת הלהקות המשפיעות ביותר בשנות ה-90. סגנונה המוזיקלי מגוון והושפע מפאנק, הבי מטאל, רוק גותי ורוק פסיכדלי.

שנות פעילותה העיקריות של הלהקה היו 1986–1991, כאשר הופעתה האחרונה לפני פירוקה יסדה את פסטיבל לולהפלוזה (Lollapalooza). הלהקה התאחדה לסיבוב הופעות בשנת 1997, בשנים 2001–2004 ושוב בשנת 2008. חברי הלהקה ברוב שנות פעילותה היו הסולן פרי פארל, הגיטריסט דייב נבארו, הבסיסט אריק אייברי והמתופף סטיבן פרקינס.

היסטוריית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1985 חיפש פרי פארל בסיסט חדש ללהקתו דאז, Psi-com. הוא פגש את אריק אייברי, שבאותו הזמן חיפש להקה חדשה לאחר פירוקה של להקת Scrunge. אייברי הצטרף ל-Psi-com לזמן קצר, אך היא התפרקה אף לפני שהספיק להופיע איתה, ולכן גם לא נחשב לחבר רשמי בלהקה. פארל ואייברי המשיכו לנגן יחד ואף הופיעו מספר פעמים בשם Illuminotics. השניים חיפשו גיטריסט ומתופף; אחותו של אייברי הכירה את סטיבן פרקינס לצמד, והם קיבלו אותו כמתופף. לתפקיד הגיטריסט נכנס כריס ברינקמן, חבר בלהקתו הקודמת של אייברי, אך פוטר לאחר מספר הופעות. גם מחליפו, אד דוברידניו, לא שרד זמן רב, ולבסוף הציע פרקינס את חברו דייב נבארו כגיטריסט, ונקבע ההרכב הסופי של הלהקה.

הלהקה נקראת ככל הנראה על שמה של שותפתו של פארל, ג'יין בייטנר, שהשפיעה רבות על סגנונו המוזיקלי.

ההצלחה (1986-1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתייצב ההרכב, לקראת סוף 1986, החלה הלהקה לכתוב ולהופיע בעיקר באזור לוס אנג'לס, ובמהרה זכתה באהדת הקהל ובהתעניינות של מספר חברות תקליטים. על מנת להראות שהם פועלים בצורה עצמאית ולא "מוכרים את עצמם בקלות", החליט פארל להוציא את אלבום הבכורה בחברת תקליטים עצמאית ולא באחת מהחברות הגדולות הקיימות בשוק. אלבומם הראשון, Jane's Addiction, הוא אלבום הופעה שהוקלט במועדון הרוקסי בלוס אנג'לס, אשר יצא בשנת 1987 בחברת Triple-X. בעקבות האלבום, גבר רצונן של חברות התקליטים להחתים את הלהקה והתפתח מעין קרב ביניהן, ולבסוף נבחרה Warner Bros. Records, בעיקר בזכות החופש האמנותי שהבטיחה ללהקה. בחברה זו יצא בשנת 1988 אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Nothing's Shocking, שהיה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית מופע המטאל/רוק כבד הטוב ביותר לשנת 1989.

באותן שנים השתתפה הלהקה בסיבובי הופעות רבים, כמופע הפותח לאמנים שונים כמו הראמונס ואיגי פופ. זמן קצת לאחר יציאת Nothing's Shocking יצאה ג'יינז אדיקשן לסיבוב הופעות, והפעם בקדמת הבמה. לקראת סוף שנת 1989 התבקשה הלהקה להקליט אלבום נוסף, אך עקב עייפות ובעיות של התמכרות לסמים, ההקלטות החלו רק ב-1990 ונמשכו חמישה חודשים.

אלבומם השלישי, Ritual de lo Habitual, יצא בסוף 1990, גרם לעלייה נוספת בפופולריות של ג'יינז אדיקשן והיווה פריצת דרך מסחרית. בעקבות האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שארך כשנה וחצי. בקיץ 1991 ארגן פארל את פסטיבל לולהפלוזה, בו השתתפו Ice T, ניין אינץ' ניילז ורבים אחרים. בעיות סמים ומתיחות בין חברי הלהקה סימנו את סוף דרכה, ובתום סיבוב ההופעות, בקיץ 1991, הלהקה התפרקה.

השנים בנפרד והאיחוד הראשון (1991-1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוק הלהקה הקימו חבריה הרכבים שונים: פארל ופרקינס את Porno for Pyros, ונבארו ואייברי את Deconstruction. הרכבו החדש של פארל הזכיר בסגנונו את ג'יינז אדיקשן, ובכך הראה את התפקיד המרכזי אותו מילא פארל בלהקה, אך הצליח פחות ממנה. Porno for Pyros הוציאה שני אלבומים עד לפירוקה ב-1996.

Deconstruction הוקמה בשנת 1994 והתפרקה באותה שנה, לאחר שהוציאה אלבום יחיד. לאחר פירוקה הקים אייברי את Polar Bear, ונאברו ניגן עם אמנים רבים עד שהצטרף לרד הוט צ'ילי פפרז.

בשנת 1996, לקראת אלבומם השני של Porno for Pyros, ביקש פארל מנאברו ומייקל באלזארי (פלי), בסיסט הרד הוט צ'ילי פפרז, להצטרף להקלטת אחד השירים באלבום. מאוחר יותר באותה שנה השניים שוב הצטרפו לפארל ואייברי בהקלטת השיר "Hard Charger" מפסקול סרטו של הווארד סטרן, "פרטים אינטימיים" (Private Parts). השיר הפך ללהיט, ונבארו ופלי הצטרפו להופעות של Porno for Pyros, בהם החלו לנגן מספר הולך וגדל משירי ג'יינז אדיקשן.

בשנת 1997 התפרקה Porno for Pyros בעקבות מחלת הסרטן בה חלה גיטריסט הלהקה, פיטר דיסטפנו. זמן קצר לאחר מכן החליט פארל לאחד את ג'יינז אדיקשן כשפלי מחליף את סטיבן אייברי, שהעדיף להתמקד בלהקתו החדשה. לרגל האיחוד הוציאה הלהקה את האלבום "Kettle Whistle", שכלל קטעים נדירים והקלטות מהופעות, בתוספת שני שירים חדשים. האלבום לא הצליח מסחרית, בניגוד לסיבוב ההופעות שבא בעקבותיו ונמשך כחודש.

האיחוד השני (2001 - 2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האיחוד הקצר חזרו חברי הלהקה לפעול שוב בנפרד - פארל ופרקינס הקימו הרכב חדש שתוך זמן קצר הפך לפרויקט סולו של פארל, נבארו ניגן עם אמנים שונים ופלי חזר לרד הוט צ'ילי פפרז. בשנת 2001, זמן קצר לאחר שפארל ונאברו הוציאו אלבומי סולו, הלהקה שוב התאחדה, כשהפעם מרטין לאונובל, חבר לשעבר ב-Porno for Pyros, בעמדת הבסיסט. בראיון איתו אמר נבארו שהם לא התייחסו לכך בתור איחוד, אלא כאל להקה חדשה עם היסטוריה ארוכה מאחוריה. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות אותו החשיבו כהצלחה, ובעקבותיו החליטו להקליט אלבום חדש, עשר שנים אחרי אלבומם הקודם. בשנת 2002 החלו ההקלטות לאלבום, בניצוחו של המפיק בוב אזרין. לאונובל הוחלף במהלך ההקלטות בכריס צ'אני. האלבום Strays יצא ב-2003 אך לא הצליח כמו קודמיו. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות נוסף, כשבמסגרתו חודש פסטיבל לולהפלוזה.

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 התפרקה ג'יינז אדיקשן פעם נוספת, ולא נמסרה סיבה רשמית לפירוק. בריאיון עם נבארו הוא אמר שחברי הלהקה "לא מסתדרים אחד עם השני". לאחר הפירוק פארל השקיע רבות בארגון פסטיבל לולהפלוזה והצטרף להרכב בשם The Satellite Party. נבארו, פרקינס וצ'אני צירפו אליהם את סטיב אייזיק והקימו את The Panic Channel.

בשנת 2006 יצא אוסף להיטים של הלהקה בשם "Up from the Catacombs - The Best of Jane's Addiction".

ג'יינז אדיקשן התאחדה שוב באפריל 2008, לרגל זכייתם בפרס מטעם מגזין NME. הלהקה הופיעה בטקס חלוקת הפרסים, בפעם הראשונה בתולדותיה, כשההרכב כלל את פארל, נבארו, פרקינס ואייברי (לראשונה משנת 1991). באפריל 2009 יצא לאור אלבום אוסף בשם "A Cabinet of Curiosities" המכיל דמואים, גרסאות כיסוי והקלטות מחזרות ומהופעות חיות משנות פעילותה המרכזיות של הלהקה שלא פורסמו בעבר.